גן יאשיה

2017 המרוץ השישי במושב
שוב התאספנו בשולי המגרש, משכימים לריצת בוקר של פעם בשנה. לאור פנסי הרכבים, קבוצת מתנדבים השלימה את ההכנות לקבלת הרצים. שולחנות, מים, מגשים, מוסיקה ודגלונים.
עם שחר ראשוני הרצים מגיעים,ממלאים את החורשה בתנועה, צבע וחיוכים.
סביב שולחנות ההרשמה יושבות בנות מסורות וממלאות טפסי הרשמה, בנות אחרות משלימות את ההכנות בשולחנות האירוח והכיבוד. המקרר מתמלא בקרטיבים.... ומספרי הרצים מתהדקים לחולצות, חימום שרירים ומתיחות ואנחנו מוכנים. ציפינו לרוכבי האופניים שיקדימו את הרצים, אבל אלו לא הגיעו.
לא נורא, תהיינה עוד הזדמנויות גם לרוכבים.
בשעה המתוכננת, יותר ממאה רצים יצאו לדרך. הבנות שלנו, מעמדת הרישום, העתיקו מקומן, נדרכו מול קו סיום המירוץ. עטים וניירות, מוכנות לרשום את זמני הסיום של הרצים. הראשונים מגיעים לקו הסיום ובמהרה המקום השקט הופך "לכוורת", קריאת הזמנים ברמקול, כוסות המים מתרוקנות בקצב.
אט אט, האוויר חוזר לריאות, הנשימה מסתדרת וממתינים לאחרונים. כל הכבוד כולם מגיעים.
כעת, יוצא לדרך מרוץ המשפחות. תורם של הילדים וההורים לסיבוב אתגרי של 800 מטרים.
ההכנות לטקס הסיום נשלמות. מילות סיכום ברכות ותודות, סיפור הנופלים, שלזכרם אנו עורכים את המרוץ: אברהם מרקו ואופיר רוט ז"ל. גדי וויטנר, אחיו של אחד משני הטייסים, מוסיף פרטים על אסון הנ"ד, אחריו בני גנץ מזווית ראייתו, משלים תמונה, בצורה מרגשת בוחן את מעמד המירוץ, כמעמד של נתינה, חיבור חברתי וערכי.
מגיע שלב חלוקת הגביעים והמדליות. ראשונים זוכים קבוצת הילדים מכיתות ב' ו-ג', שרצו חמישה ק"מ, ממש אלופים.

תודה רבה לכל התומכים והמתנדבים, העושים בהכנות ובהפעלה מדי שנה, מסירות שאין כדוגמתה, מאפשרים קיום המרוץ כחוויה שונה ומיוחדת, שילוב של ספורט חברה ונתינה.

להתראות במרוץ הבא,

משה רוט בשם המשפחות